מהי מהירות קריאה
מהירות קריאה עוסקת בשאלה האם הצופה מספיק לקרוא את הטקסט בזמן שהשורה על המסך. החישוב פשוט: רוחב הטקסט חלקי משך התצוגה בשניות. הספים המקובלים בענף: 9 תווים ברוחב מלא לשנייה לסינית, יפנית וקוריאנית (18 חצאי רוחב) ו־20 חצאי רוחב לשנייה לשאר השפות. שורה סינית בת 20 תווים שמוצגת שנייה אחת מגיעה ל־40 רוחבים/שנייה – יותר מפי שניים מהסף, והצופה לא יספיק לקרוא.
קודם מבדילים איזה סוג של מהירות
„אין לי זמן לקרוא” יכול להיות שתי בעיות שונות לגמרי: זמן תצוגה קצר מדי – השורה נעלמת אחרי כמה מאות מילישניות, בדרך כלל טעות תיזמון או שארית עריכה; או טקסט ארוך מדי – משך התצוגה תקין אבל בשורה 30 תווים סיניים, וכל האטה לא תספיק. התיקונים הפוכים זה מזה, אז קודם בררו איזה מקרה יש לכם.
איך בודקים
פתחו את בדיקת כתוביות וגררו את הכתוביות. בדוח „זמן תצוגה קצר מדי” נמצא ברמת אזהרה ונותן את המילישניות שנמדדו (סף 833 מילישניות); „מהירות שאין זמן לקרוא” היא רשומה נפרדת עם רוחבים שנמדדו לשנייה. בכתוביות דו־לשוניות נספרת רק השורה בשפת היעד – שתי השפות אינן מצטברות.
איך מתקנים
זמן תצוגה קצר מדי: ניתן לתיקון בלחיצה אחת – הוא מתארך אוטומטית ל־833 מילישניות ואינו עובר את זמן ההתחלה של השורה הבאה (התיקון לא ייצור חפיפה חדשה). טקסט ארוך מדי: אין תיקון אוטומטי, המכונה לא יודעת איזו מילה להסיר. בחרו בעצמכם: קצרו את התרגום (בכלי התרגום די בלחיצה על התא), או האריכו את זמן התצוגה של השורה (בתנאי שיש רווח לפני השורה הבאה; אם כל ציר הזמן שגוי, השתמשו בכוונון ציר זמן). אחר כך הריצו שוב את הבדיקה וודאו שמהירות הקריאה חזרה מתחת לסף.
אל תגזימו
עמידה בסף מהירות הקריאה אינה אומרת שהקריאה נוחה: אם כל שורה מובלטת בדיוק ל־9 תווים/שנייה, הסרט כולו נקרא בקושי. מניסיון כדאי להישאר סביב שבעים אחוז מהסף, ובקטעים עם דיאלוג צפוף חריגה קטנה מקובלת. החלפה תכופה מדי של בלוקי כתוביות היא כשלעצמה בעיה, אז עברו על כל מערך המדדים לפני המסירה – ראו מה לבדוק לפני מסירה.